להתחיל ליצור הצגה חדשה זו חוויה מרגשת מאין כמוה. באותם רגעי התחלה, הראש מלא בדמיונות אינסוף; איך בדיוק תתפתח העלילה, כיצד יעוצבו הדמויות, מה יהיו התפאורה והתלבושות, מי יהיו השחקנים

כשעובדים על פרוייקט מכל סוג שהוא, העולם מתחלק לשני סוגי אנשים. אלו הרוצים לסיים כבר, חסרי סבלנות לסגירת הפינות האחרונות מתוך שאיפה להגיע בזריזות אל קו הגמר ולעומתם מצויים הפרפקציוניסטיים

זו היתה אחת מאותן שיחות סתמיות לכאורה שמנהלים באוטובוס בדרך ללימודים. אחת מאותן שיחות שבסוף מפילות לך אסימון גדול. הייתי בדרך לאוניברסיטה העברית, שם למדתי באותה עת פסיכולוגיה לתואר ראשון