BlogPic2
איילת סנאי

איילת סנאי

לחלום ולהגשים

להתחיל ליצור הצגה חדשה זו חוויה מרגשת מאין כמוה. באותם רגעי התחלה, הראש מלא בדמיונות אינסוף; איך בדיוק תתפתח העלילה, כיצד יעוצבו הדמויות, מה יהיו התפאורה והתלבושות, מי יהיו השחקנים ובעיקר מה יחווה הקהל שיצפה בה. ובחלום הכל מרשים ומיוחד להפליא.

כמו ילדים, שחולמים כל הזמן. הם לא עוצרים לרגע ומדמיינים לפרטי פרטים איך יֵרַאֶה העתיד שלהם, במה הם יעבדו, מה הם יעשו, איפה הם יחיו ומה יקרה להם. חלומות המערבבים פנטזיה ומציאות, מרשים לעצמם לחרוג מאילוצי הטבע ואינם מתחשבים בנתוני החיים או במגבלות השונות. ילד יכול לחלום להיות כבאי וצייר גם יחד, לגדל משפחה של עשרים ילדים ולחיות על הירח. הכל אפשרי, פתוח, מזמין ונכון עבורו.

כמבוגרים, לא פעם החלומות פוחתים. פתאום המציאות משתלטת עלינו והריאליות נושפת בעורפנו. אנחנו מתחילים לעשות חישובים של מה אפשרי והאם זה סביר וכדאי וייתכן בכלל. ויכול להיות שפשוט כבר הבנו ולמדנו על בשרנו שרק לפעמים חלומות מתגשמים ואולי חווינו לא פעם את הפער המתסכל שבין חלום למציאות. כי בחלום הכל מושלם. אבל במציאות, מה לעשות, יש מגבלות ולא הכל מתרחש בדיוק כפי שרצינו. יש אתגרים ויש תנאים שצריך להתחשב בהם, כמו יכולת, זמן, כסף.

כך בתאטרון, בדמיוני ההצגה עליה אני מתחיל לעבוד היא מושלמת ולא פחות מכך הדרך אליה רצופה הנאה צרופה, כיף ואושר והרבה סיפוק. בפועל, כבר בתהליך הכתיבה נערמים אתגרים של ליטוש ושיפוץ אינסופי של הטקסט, ובחזרות עובדים עם בני אדם וצריך להתגמש ולהכיל, להבין ולהדריך ולהצליח לעבוד לעומק בתהליך אינטנסיבי מתוך רגישות לאחר יחד עם אסרטיביות לתהליך. והתפאורה לא תמיד יוצאת כמו שרצינו והתלבושות פתאום נראות קצת שונות. ולאט לאט הקסם עלול להתפוגג אל תוך העבודה הקשה ועובר זמן ארוך עד שהתוצאה נראית לעין. ואגלה לכם סוד, שלפעמים לפעמים ההצגה גם יוצאת בפועל טיפה פחות מאשר בחלום הראשוני.

אבל… וכאן מגיע ‘אבל’ חשוב – היא קיימת. היא אמיתית. היא נמצאת.

כשאנחנו חולמים, המציאות נראית אידאלית. בחלום הכל ייתכן והכל אפשרי (לפעמים אפילו נתונים הסותרים זה את זה). אך מצד שני החלום הוא רק ‘בניינים באוויר’. אין לו ממשות וקיום בעולם, כך שאפשר לרצות להישאר בחלום אך למעשה הוא כמו כלום. כמו היריון ארוך טרם יציאת התינוק. בפוטנציאל יש המון, עובר שמתפתח וגדל, פוטנציאל גלום של חיים מלאים. אבל עד הלידה, אין לו מימוש במציאות, אין לו חיים פשוטו כמשמעו.

בכל הורדה של חלום למציאות, בכל הוצאה שלו לפועל, ממילא יש ירידה. כי המציאות דורשת קבלת החלטות, התמודדות עם אילוצים כאלו ואחרים וויתורים. אבל המציאות היא ממשית ונוכחת והיא הגשמת הרעיון. וזו המטרה הסופית.

לפעמים זה ממכר להישאר בחלום. את האמת, זה גם מאד נוח. כי זה לא דורש ממני כלום. רק לשקוע במחשבות ולהיות מרוצה מעצמי. אבל מניסיוני, אין כמו לראות בסוף את התוצאה על הבמה.

הצגה שחיה, בועטת, נוגעת בקרביים של הצופים ומרגשת אותם. וגם אם זה לא בדיוק בדיוק כמו שדמיינתי, מחיאות הכפיים בסוף של הקהל, הן התוצאה היפה ביותר שהייתי יכולה לקוות לה.

שנזכה לחלום ולהגשים, ליצור ולעשות

שלכם, איילת סנאי

 

שתפו חברים:

תשארו מעודכנים!

אני מזמינה אתכם להצטרף לרשומים שלנו, ולקבל את הבלוג ישירות אליכם למייל

הפוסטים הכי נקראים בבלוג

הגוף זוכר הכל

זו היתה אחת מאותן שיחות סתמיות לכאורה שמנהלים באוטובוס בדרך

לדעת לשחרר

כשעובדים על פרוייקט מכל סוג שהוא, העולם מתחלק לשני סוגי

הגוף זוכר הכל

זו היתה אחת מאותן שיחות סתמיות לכאורה שמנהלים באוטובוס בדרך

לדעת לשחרר

כשעובדים על פרוייקט מכל סוג שהוא, העולם מתחלק לשני סוגי

אהבתם? ספרו לחבריכם :)

הפוסטים האחרונים

לדעת לשחרר

כשעובדים על פרוייקט מכל סוג שהוא, העולם מתחלק לשני סוגי

הגוף זוכר הכל

זו היתה אחת מאותן שיחות סתמיות לכאורה שמנהלים באוטובוס בדרך

רכזים? מורים? אנשי חינוך? יעזרו לכם כלים להעברת רגש ותוכן!

גם אתם יכולים לשלב כלים מעולם התאטרון בתחום החינוך הפורמלי והבלתי-פורמלי. בהרשמה תקבלו מיילים דו שבועיים חווייתיים, עם כלים פרקטיים ואמצעי המחשה להצפת סוגיות חינוכיות. מתאים לכל אחד ואחת, גם ללא נסיון בתחום!

בהרשמה זו נשלח לך גם עדכונים ופרסומים על אירועי התאטרון